הרבנים של הציבור החרד

Last updated 22 Oct 2026 • 1 min read

מפלגתו של מוטי לייטנר פרסמה את שמותיהם של עשרה רבנים המלווים אותה. אף לא אחד מהם עומד בראש ישיבה, קהילה או בית דין מן המרכז החרדי. הרב שלימד את יושב ראש הוועדה במשך עשור אינו ברשימה, והיושב ראש מסרב להסביר למה. ובינתיים, גדולי ישראל שמנהיגים באמת את העולם החרדי דיברו, ואמרו לא.

עשרה רבנים. מכתב אחד. מפלגה שקוראת לעצמה "הציבור החרדי".

במשך שבועות ריחפה השאלה מעל הקמפיין של מוטי לייטנר: אילו גדולי תורה עומדים מאחוריך? בעשרה באוקטובר השיבה המפלגה ברשימה. עשרה רבנים, כך נמסר, מרכיבים כעת את הוועדה הרבנית של המפלגה, בראשות הרב יהושע פפר, ומלווים אותה בהדרכה שוטפת.

לקחנו את הרשימה ברצינות. קראנו את הביוגרפיה הציבורית של כל שם ושם, את המוסדות שכל אחד מהם עומד בראשם, ואת האופן שבו המוסדות הללו מגדירים את עצמם.

הנה מה שמצאנו, וניתן לומר זאת במשפט אחד.

אף לא אחד מן העשרה מכהן בתפקיד הנהגה במוסד חרדי מרכזי. לא ראש ישיבה של ישיבה מן המרכז החרדי. לא רב של קהילה חרדית מרכזית. לא חבר במועצת גדולי התורה או במועצת חכמי התורה. לא דיין בבית דין חרדי מוכר. ברשימה יש רב שבית הכנסת שלו מגדיר את עצמו ציוני ותורני לאומי, רב שבית הכנסת שלו מגדיר את עצמו מודרן אורתודוקס, שני אינטלקטואלים אמריקאים, הרב המקומי של כפר שמריהו, שלושה אנשים שעיסוקם במסגרות של "הסדר חרדי" ושילוב, שם אחד שלא הצלחנו לאמת כלל, ויושב ראש שמנהל את החטיבה החרדית של קרן אמריקאית.

אלו ההגדרות שלהם עצמם, מהאתרים שלהם עצמם. לא היינו צריכים לפרש דבר.

קודם כל, מה המאמר הזה אינו

זו אינה התקפה על אף אחד מעשרת האנשים הללו. חס ושלום.

אין אנו מפקפקים ביראת השמים שלהם, בלימודם, או בעשרות שנות השירות שלהם. כמה מהם למדו בישיבות רציניות. כמה מהם חיברו ספרים. כולם הקדישו את חייהם לתורה בצורה זו או אחרת, וזה ראוי לכבוד.

גם אין אנו פוסקים מי חרדי באופן אישי ומי לא. זהותו של אדם היא עניינו שלו.

אבל מפלגה אינה אדם. כאשר מפלגה פוליטית קוראת לעצמה "הציבור החרדי" ומציגה ועדה כסמכות התורנית שמאחורי השם הזה, לציבור יש כל זכות לשאול שאלה אחת: באילו קהילות ומוסדות חרדיים הרבנים הללו מנהיגים בפועל?

זו שאלה על מוסדות, לא על נשמות. והתשובה היא עניין של רשומות ציבוריות.

עשרת השמות

1. הרב יהושע פפר, יושב ראש הוועדה

הרב פפר למד אצל הרב אשר וייס קרוב לעשור, כיהן כדיין בבית דינו של הרב וייס, והוא רבה של קהילת אור חדש ברמות. הוא כתב בהלכה ובמחשבה. אלו כישורים אמיתיים, והחינוך החרדי שלו אינו מוטל בספק.

אבל עבודתו הציבורית בעשר השנים האחרונות מספרת סיפור אחר על מקומו המוסדי. הוא העורך המייסד של "צריך עיון", עומד בראש מכון עיון, ומנהל את החטיבה לישראל החרדית של קרן תקווה. הוא חבר בדירקטוריון של נצח יהודה, התומך בשירות צבאי של חרדים, והיה מעורב בתוכניות להכנסת לימודי חול למוסדות חרדיים.

הקשר לקרן תקווה אינו מקרי. דוח ההשפעה של תקווה עצמה מתאר את "פרויקט המנהיגות החרדית" שלה כיוזמה שהושקה בשנת 2015 בהנהגת הרב פפר, עם שתי מטרות מוצהרות: לעודד "חשיבה חדשה על עתיד הקהילה החרדית" ולהכשיר מנהיגים חרדים ל"אחריות אזרחית רחבה יותר". אלו המילים של תקווה.

לא מצאנו ראיה לכך שתקווה מממנת את מפלגתו של לייטנר או מנחה את הוועדה, ואין אנו טוענים זאת. מה שאנו אומרים פשוט יותר. יושב ראש הוועדה שאמורה לייצג את המרכז החרדי העביר עשור כשכיר של קרן אמריקאית שמטרתה המוצהרת היא לשנות את המרכז החרדי.

מקורות: דוח ההשפעה של קרן תקווה | ביוגרפיה של הרב פפר, דרכי נועם

2. הרב כרמי גרוס

ארבעים וחמש שנים בחינוך. בית התלמוד, בריסק, לייקווד. מחבר ספרים. כל זה אמת.

כיום הרב גרוס עומד בראש רשת דרך חיים, המגדירה את גישתה שלה כ"הסדר חרדי": לימוד תורה בשילוב הכשרה טכנולוגית, הכנה מקצועית ושירות צבאי. גם נתיבי התורה, שתחת הנהגתו, היא ישיבה תיכונית חרדית על אותו מודל.

המוסדות הללו קיימים בדיוק משום שהם חלופה למערכת הישיבות המרכזית. זו מטרתם המוצהרת. הנהגתו של הרב גרוס בהם אינה אומרת דבר על מה שעולם הישיבות המרכזי חושב על מפלגתו של לייטנר, משום שהמוסדות שלו נבנו כדי לעמוד מחוצה לו.

מקורות: דרך חיים | נתיבי התורה

3. הרב יוסף בן ארזה

למד בקול תורה ובעטרת ישראל. מחבר סדרת "יוסף דעת" על הש"ס. תלמיד חכם.

תפקידו הנוכחי הוא ר"מ בישיבת משמר התורה, המגדירה את עצמה ישיבת הסדר חרדית הקשורה לרב דוד לייבל, ומשלבת לימוד עם הכנה לשירות צבאי. אותה נקודה חלה כאן כמו אצל הרב גרוס. הוא מלמד במסגרת שנבנתה כחלופה למרכז. הוא אינו מנהיג קהילה מרכזית ואינו נושא בשום סמכות על עולם הישיבות הרחב.

מקור: משמר התורה

4. הרב דב לודמיר

הודעת המפלגה מתארת אותו כרב קהילה בבני ברק. זו כל הביוגרפיה הניתנת לאימות. לא הצלחנו לקבוע איזו קהילה הוא מנהיג, מה גודלה, או מה הקשר שלה להנהגת התורה של העיר. בבני ברק יש מאות בתי כנסת. כתובת אינה מנדט.

אם המפלגה תאמר לנו איזו קהילה הרב לודמיר מנהיג, נפרסם זאת.

מקור: כיכר השבת, 10 באוקטובר

5. הרב יצחק אדלרשטיין

סמיכה מישיבת חפץ חיים בניו יורק. קריירה ארוכה במרכז שמעון ויזנטל, ב-Israel365, בארגון אנשי הקירוב המקצועיים ובאתר "קרוס קרנטס". כותב רציני בענייני תורה ואקטואליה.

הוא גם מספר שש ברשימת לייטנר לכנסת. אדם אינו יכול להיות גם המצפון הרבני העצמאי של מפלגה וגם מועמד ברשימתה. כאשר הוועדה פוסקת בשאלה המשפיעה על גורלה האלקטורלי של המפלגה, הרב אדלרשטיין פוסק על הכיסא של עצמו.

הקריירה שלו הייתה בפרשנות ובאדבוקציה אורתודוקסית אמריקאית. הוא מעולם לא הנהיג קהילה או ישיבה חרדית בישראל.

מקורות: ביוגרפיה באתר המפלגה | רשימת המועמדים | קרוס קרנטס, 4 באוגוסט

6. הרב דניאל מאיירס

רב קהילת מנורת המאור ברמת בית שמש. ישיבת הר עציון וישיבת בני תורה בפאר רוקאוויי.

אתר בית הכנסת שלו עצמו מתאר את הקהילה כ**"אורתודוקסית ציונית תורנית לאומית"**. הצהרת הייעוד שלה אומרת שזו קהילה תורנית לאומית המחויבת לתורה, לארץ ישראל ולמדינת ישראל.

אנו מכבדים את הזהות הזו. זו אינה זהות חרדית, ובית הכנסת אינו טוען שהיא כזו. רב של קהילה מהציונות הדתית היושב בוועדה הרבנית של "הציבור החרדי" הוא ההמחשה הברורה ביותר האפשרית למה שהרשימה הזו באמת.

מקורות: מנורת המאור, אודות | הצהרת ייעוד | הרב מאיירס

7. הרב דניאל לפין

מייסד המרכז היהודי הפסיפי בוניס, קליפורניה, ונשיא הברית האמריקאית של יהודים ונוצרים. שדרן ומחבר שקהלו ברובו אמריקאי וברובו אינו יהודי, בנושאי עסקים, כלכלה וערכי התנ"ך.

הוא מעולם לא הנהיג קהילה או ישיבה חרדית בישראל. איזה ציבור בבני ברק, בירושלים, במודיעין עילית או באלעד הרב לפין מייצג? המפלגה לא אמרה.

מקורות: ביוגרפיה של הרב לפין | שאלות ותשובות

8. הרב משה קולונד

מופיע במכתב המפלגה. לא הצלחנו למצוא ביוגרפיה ציבורית אמינה תחת השם הזה בעברית או באנגלית: לא קהילה, לא ישיבה, לא תפקיד מתועד. ייתכן שזו שאלה של כתיב או מגבלה של מה שקיים ברשת, ואנו לא נמציא פרופיל כדי למלא את החסר. אבל כאשר מפלגה קוראת לגוף מסוים הסמכות הרבנית העליונה שלה, הציבור צריך לפחות להיות מסוגל לגלות מי יושב בו.

מקור: חרדים10, רשימת חברי הוועדה

9. הרב ד"ר אברהם (אלן) קמחי

למד בקול תורה ובמיר אצל הרב שלמה זלמן אויערבך, הרב חיים שמואלביץ והרב יהושע נויבירט. דוקטורט על כבוד הבריות בהלכה. שלושים וחמש שנים כרב קהילת נר ישראל בהנדון, לונדון.

דף ההיסטוריה של נר ישראל עצמה אומר שהיא נוסדה בשנת 1984 כ**"קהילה יהודית מודרן אורתודוקסית עצמאית"**, מודרנית מבחינה אינטלקטואלית וחברתית, ציונית ומכילה, ומשווה את עצמה לקהילות יאנג איזראל באמריקה.

הגדרה עצמית של בית כנסת מודרן אורתודוקסי אינה עלבון. זו עובדה, ומשמעותה שעשרות שנות שירותו של הרב קמחי היו לקהילה שמגדירה את עצמה כלא חרדית.

מקורות: היסטוריה של נר ישראל | ביוגרפיה | יאנג איזראל

10. הרב אורי איינהורן

רבה של כפר שמריהו, אחד היישובים העשירים והחילוניים ביותר בישראל, שם הוא אחראי על החברה קדישא, על קהילת היכל הבנים ועל העירוב. עבודה רבנית ישרה וחשובה. לא קהילה חרדית, לא ישיבה חרדית, לא מנדט חרדי.

מקור: המועצה המקומית כפר שמריהו

נסכם

שני רבנים של בתי כנסת שמגדירים את עצמם ציונות דתית או מודרן אורתודוקס. שני אינטלקטואלים אמריקאים, אחד מהם מועמד ברשימה. רב מקומי אחד בעיירת חוף חילונית. שלושה אנשים שכל הטביעה המוסדית שלהם היא במסגרות הסדר ושילוב שנבנו כחלופה למרכז. שם אחד ללא פרופיל ציבורי. ויושב ראש אחד המועסק על ידי קרן אמריקאית כדי לשנות את הקהילה החרדית.

עשרה רבנים. אפס מוסדות חרדיים מרכזיים.

ועכשיו העמידו את הרשימה הזו מול הציבור שהיא טוענת לדבר בשמו. לפי הדוח הסטטיסטי השנתי העשירי של המכון הישראלי לדמוקרטיה על החברה החרדית, שפורסם השנה, חיים בישראל כ-1.45 מיליון חרדים, כ-14.3 אחוזים מאוכלוסיית המדינה. זה בני ברק, ירושלים, מודיעין עילית, ביתר עילית, אלעד, אשדוד, בית שמש ועשרות קהילות קטנות יותר. זה מאות ישיבות וכוללים, אלפי בתי כנסת, כל חסידות, כל קהילה ליטאית, כל קהילה ספרדית, לכל אחת רבניה, ראשי הישיבות שלה, דייניה ואדמו"ריה.

מתוך כל זה, מפלגה שקוראת לעצמה "הציבור החרדי" מצאה רב בכפר שמריהו, רב בלונדון, רב בוניס, קליפורניה, ורב של בית כנסת מהציונות הדתית ברמת בית שמש. לא נתיימר לדעת כמה משפחות חרדיות עשרת האנשים הללו מנהיגים בפועל. המפלגה לא אמרה לנו, ואנחנו לא ממציאים מספרים. אבל הקורא יכול להסתכל על 1.45 מיליון מצד אחד ועל עשרת השמות הללו מצד שני ולהגיע למסקנה בעצמו.

זו אינה ועדה רבנית של הציבור החרדי. זו ועדה רבנית של תנועה שרוצה לשנות את הציבור החרדי, ואלו אינם אותו הדבר.

השם שחסר

הרב פפר למד אצל הרב אשר וייס קרוב לעשר שנים וישב בבית דינו. הרב אשר וייס הוא מגדולי הפוסקים בדורנו, ומעמדו מוכר בכל העולם החרדי ומחוצה לו. אם יש גדול בישראל שניתן היה לצפות שיופיע בראש ועדה שבראשה עומד תלמידו שלו, זה הוא.

הוא אינו ברשימה.

בכ"א באוקטובר, בפודקאסט כיכר FM של כיכר השבת, שאל המגיש אלי גוטהלף את הרב פפר ישירות האם הוא מתייעץ עם רבו בעניין המפלגה. תשובת הרב פפר הייתה "נו קומנט", ואחריה: "אני לא גורר רבנים שלא רוצים להיות בפנים".

קראו זאת שוב. יושב ראש הוועדה מסרב לומר האם הרב שאצלו למד עשור תומך במיזם. אילו הרב אשר וייס היה עומד מאחוריו, לא הייתה שום סיבה בעולם להסתיר זאת. שתיקתו של הגדול הקרוב ביותר לוועדה הזו היא העובדה הרועמת ביותר בכל הרשימה.

מקור: כיכר FM, 21 באוקטובר

השם הנוסף שחסר

חרדים10 שם לב בעשרה באוקטובר שגם הרב דוד לייבל, האדם המזוהה יותר מכל עם בניית מסגרות לחרדים עובדים, הדמות שהישיבה שלה מעסיקה את חבר הוועדה הרב בן ארזה, לא חתם על המכתב. כשנשאל למה, אמר מועמד בכיר במפלגה שאינו יודע והפנה את השאלה לדובר המפלגה. תשובה לא הגיעה.

אם הרב שבנה את עולם החרדים העובדים אינו מוכן לתת את שמו למפלגה שטוענת לדבר בשם עולם החרדים העובדים, את מי בדיוק הוועדה הזו מייצגת?

מקור: חרדים10, 10 באוקטובר

"הרבנים מפחדים"

תשובתו של לייטנר לכל זה, בקול חי בעשרים באוקטובר ושוב דרך הרב פפר בכ"א באוקטובר, היא שיש עוד רבנים מאחורי המפלגה, בכירים, בבני ברק, אבל הם מפחדים לומר זאת בפומבי. הרב פפר סיפר לכיכר FM שאחד מחשובי הרבנים בבני ברק אמר לו: "אני לא יכול. ירדפו אותי מבני ברק".

נבהיר דבר אחד קודם. אסור לאף אחד להתנכל לרב, למשפחתו או למוסד שלו בגלל פוליטיקה. אם זה קרה, זה פסול, ואנו מגנים זאת.

אבל את הטיעון עצמו אנו לא מקבלים, והנה הסיבה.

פסק שאי אפשר לומר בקול רם אינו פסק. כל המבנה של החיים החרדיים נשען על גדולים שאומרים לציבור מה ה' רוצה ממנו, בכתב, בשמם, ומקבלים על עצמם את התוצאות. החזון איש לא לחש לבן גוריון. הרב מבריסק לא הוציא דעות אנונימיות. הרב שך עמד ביד אליהו ואמר את מה שהיה עליו לומר לכל המדינה. רב שמאמין שההלכה מחייבת את החרדים להצביע למפלגה חדשה, ושמאמין גם שרק מפני ה' יש לירא, אומר זאת. זו המשמעות של "חרדי". המילה היא חָרֵד, מי שרועד, והרעדה היא מפני ה', לא מפני קבוצת וואטסאפ בבני ברק.

ולכן סיפור "הרבנים המפחדים" משאיר למפלגה שתי אפשרויות, ואף אחת מהן לא עוזרת לה. או שהרבנים הבכירים הללו קיימים ובוחרים בנוחותם על פני מה שהם מאמינים שהוא רצון ה', וזה עלבון כלפיהם שאנו לא מאמינים בו. או שהם אינם קיימים כפי שתוארו, ומה שהרב פפר שמע היו המילים המנומסות שרב אומר לאורח שיוצא מביתו, לא עמדה הלכתית.

לייטנר עצמו אמר לקול ברמה באוגוסט שישב בבתיהם של "מאות רבנים ואדמו"רים" בשנה האחרונה וקיבל עידוד. מאות. ואחרי שנה של ביקורים, מספר המוכנים לחתום הוא עשרה, ואף לא אחד מן העשרה מנהיג מוסד מרכזי.

המספר הזה אינו תעלומה שיש להסביר בפחד. המספר הזה הוא התשובה.

והוא מעלה את השאלה שהמפלגה אינה יכולה לברוח ממנה. אם עשרה רבנים מחוץ למרכז החרדי הם הטוב ביותר שהמפלגה הזו הצליחה להרכיב אחרי שנה של ניסיונות, מה נותן לה את הזכות לקרוא לעצמה "הציבור החרדי"? מפלגה רשאית לקרוא לעצמה בכל שם שתרצה. אבל הציבור רשאי לשים לב כשהשם על הדלת אינו תואם את האנשים שבפנים.

מקורות: קול ברמה, 25 באוגוסט | כיכר FM, 21 באוקטובר

הגדולים שכן דיברו

בזמן שהמפלגה מספרת לנו שהרבנים שלה מפחדים מדי לדבר, מנהיגיו האמיתיים של העולם החרדי דיברו כל השבוע, בשמם, בפומבי, בלי פחד.

בי"ז באוקטובר, בכינוס רבנים וראשי ישיבות של דגל התורה, קרא הרב דב לנדו לציבור להצביע ג' והזהיר, במילים שדווחו ב-ynet, כי "כל הצבעה למפלגות האלה גורמת לכך שהדור הבא יתרחק ממורשת אבותם".

בליל כ' לכ"א באוקטובר, בכינוס של יהדות התורה באשדוד בהנהגת הרב לנדו והרב משה הלל הירש, הרחיק הרב לנדו לכת. כיפה מדווח שדבריו כוונו למצביעים השוקלים את הרשימות החדשות, ומונה ביניהן את "הציבור החרדי". "אין לאף אחד ספק שהחובה להצביע בבחירות ג'", אמר, וקרא לכך המשך "להוראתם הברורה של מרן החזון איש". על מי שיעזוב את הרשימה בגלל טענות אמר: "מי שיעשה את זה יאבד את הזהות שלו" כחלק מעולם התורה. ושאל את השאלה שכל הורה באולם הבין: "מה הם יחשבו כשהם יראו שאבא או אמא מוציאים את עצמם מן הכלל חלילה?" הוא סיים בבקשה מהקהל לחסוך מהעולם החרדי "הרפתקה" נוספת עם מפלגות חדשות.

גם בי"ז באוקטובר, הרב יצחק יוסף, בשיעורו השבועי בבית הכנסת היזדים בירושלים, אמר לציבור הספרדי: "זה פיקוח נפש רוחני. צריך לשים את כל הטענות בצד ולצאת להצביע ש"ס". הדיווח ב-ynet מסכם את עמדתו בשלוש מילים: הצבעה אחרת, חילול השם.

באותו שבוע הכריז גבאי האדמו"ר מבעלזא, בנוכחות האדמו"ר, על תמיכתו ביהדות התורה, ודווח כי קריאתו של האדמו"ר מגור להצביע ג' עומדת להתפרסם.

העמידו את שתי הרשימות זו מול זו. מצד אחד: הרב דב לנדו והרב משה הלל הירש, ראשי ישיבת סלבודקה העומדים בראש דגל התורה, הראשון לציון לשעבר, האדמו"ר מבעלזא, האדמו"ר מגור, ומועצות גדולי התורה שמאחוריהם, מדברים בשמם ובפניהם, באולמות ציבוריים, לאלפים. מצד שני: עשרה רבנים מחוץ למרכז, רב שמקבל "נו קומנט", וחכם ללא שם שאומרים עליו שהוא מפחד.

הציבור החרדי אינו זקוק לתחקיר כדי לדעת איזה צד הוא דעת תורה. הוא זקוק רק לשתי הרשימות.

מקורות: ynet, 17 באוקטובר | כיפה, 21 באוקטובר

למה זה לא עניין שולי

מי שקורא זאת מבחוץ עלול לשאול למה זה חשוב כל כך. מפלגות רבות רצות בלי רבנים. למה דווקא זו צריכה להיות שונה?

משום שזו בחרה בשם.

העולם החרדי אינו דמוגרפיה. הוא אינו סוג של כובע או שכונה. הוא החלטה, שמתחדשת בכל דור, לחיות לפי הדרכת גדולי התורה גם כשהדרכתם קשה, גם כשיש לנו טענות, גם כשאדם חכם עם שלטי חוצות אומר לנו שהגדולים מנותקים. ההחלטה הזו אינה מאפיין אחד מני רבים של החיים החרדיים. היא הדבר עצמו. קחו אותה, ומה שנשאר הוא יהודים אורתודוקסים בלבוש חרדי.

כל תנועה פוליטית שניסתה אי פעם להפריד חרדים מגדוליהם השתמשה באותו מסר: המנהיגים שלכם מנותקים, המפלגות שלכם מאכזבות אתכם, הדור החדש ראוי ליותר, והנה, כאן כמה רבנים שמסכימים איתנו. המסר תמיד כן. הרבנים תמיד רבנים אמיתיים. והתוצאה, בכל פעם, היא ציבור שצריך לבחור בין האנשים על שלטי החוצות לאנשים בבית המדרש.

הרב לנדו אמר זאת באשדוד השבוע במשפט אחד. מי שיעשה את זה יאבד את הזהות שלו. הוא לא איים. הוא תיאר מה פירוש המילה חרדי.

מה לעשות בכ"ז באוקטובר

הבחירות בעוד חמישה ימים.

מפלגתו של לייטנר מקבלת בסקרים שבריר של אחוז. כל קול חרדי שתקבל ייזרק, קרוב לוודאי, לפח, וקול שנזרק בבחירות האלה הוא קול שנלקח מעולם התורה ברגע שהוא עומד מול הגזירות הקשות ביותר בתולדותיו.

אבל זה הטיעון המעשי, והוא אינו העיקר.

העיקר הוא זה. הרב שלך, ראש הישיבה שלך, הרבי שלך, והגדולים שהם הולכים אחריהם, אמרו לך, בשמם ובפומבי, מה לעשות. הרב לנדו אמר. הרב הירש אמר. הרב יצחק יוסף אמר. האדמו"רים מבעלזא ומגור אמרו. אף גדול אחד מהמרכז החרדי לא אמר אחרת, והרב היחיד שיכול היה לתת למפלגה הזו מעמד אמיתי ענה "נו קומנט" דרך תלמידו שלו.

ללכת אחרי הגדולים אינו רעיון יפה שאנו מחזיקים בו כשזה נוח. זה המרכז של חיינו. זו הסיבה שאנחנו חרדים ולא משהו אחר. בכ"ז באוקטובר, תהיו מה שאתם.

לכו והצביעו ג'. לכו והצביעו ש"ס. לכו בדרך שגדוליכם אמרו לכם ללכת, וקחו את ילדיכם לראות אתכם עושים זאת, כדי שלעולם לא יצטרכו לשאול מה אבא ואמא היו עושים כשמישהו עם סלוגן חכם ביקש מהם לצאת מן הכלל.

מקורות

הערת מערכת: מאמר זה בוחן שיוכים מוסדיים מתועדים ציבורית נכון לכ"ב באוקטובר 2026. אין בו שיפוט על זהותו הדתית האישית או על מעמדו התורני של איש. במקום שבו לא ניתן היה לאמת מידע ביוגרפי, הדבר נאמר במפורש. המפלגה והרבנים הנזכרים מוזמנים לתקן כל פרט, ואנו נפרסם את התיקון.