אנחנו חייבים לך תשובה, ח"כ דוידסון

סרטון דוהר ברשתות: ח"כ סימון דוידסון מ"יש עתיד" עומד בכנסת ומתפרץ על שורת בחורי ישיבה ביציע — "שמעתם על דבר כזה להתגייס?... נמאס לי לראות אתכם פה!" — קולו נשבר מכאב אמיתי על אנשי המילואים, על ההורים שאינם ישנים, על חבר שבנו בלבנון. צפינו בו בעיון, ונאמר דבר שאולי יפתיע את קוראינו: לבנו עם האיש הזה. כאבו אמיתי, והוא ראוי ליותר מלעג. הוא ראוי לתשובה.

הנה היא.

א. מה שקרה, מסופר ביושר

במהלך הדיון הסוער השבוע על חוק יסוד: לימוד תורה, פנה ח"כ דוידסון אל הצעירים החרדים שישבו ביציע המליאה ופרץ בצעקות. בגילכם, אמר להם, אנשים חובשים קסדה ונלחמים — ואתם מטיילים. הוא דיבר על אנשי מילואים המאבדים את עסקיהם ואת משפחותיהם; על הורים שאינם ישנים בלילה כשילדם בלבנון; על חברו אלי אורגד, בעל רדיו 90FM, שבנו גויס בשתיים בלילה והוא עצמו לקה בשיתוק חלקי בפניו מעוצמת הלחץ של ההודעות בטלפון. הוא אמר שהמראה מזעזע אותו, שמשבר האמון חמור, וקרא לכל חברי הליכוד והציונות הדתית להצביע נגד החוקים. ואז — וייאמר לזכותו — התרכך: אני מצטער שצעקתי עליכם, אמר, אבל אל תזלזלו במה שאמרתי. תתגייסו. זה לא יעשה אתכם פחות דתיים. זה יעשה אתכם אזרחים טובים יותר.

נקבל את דבריו שכל הברה יצאה ממעמקי לבו. אנו מאמינים שכך היה. תשישות משפחות המילואים אמיתית ומוחצת; האב עם הפנים המשותקות אמיתי; יגון המלחמה הזו אמיתי, ואל לו לשום יהודי חרדי לבטלו בהינף יד. לכן לא נענה לח"כ דוידסון בלגלוג. נענה לו באמת — כי דווקא כנותו היא שהופכת את טעויותיו לראויות לתיקון.

ב. תחילה, תיקון קטן על ה"טיול"

הבחורים באותו יציע לא היו תיירים שבאו ליהנות מהכנסת, והם לא "טיילו". הם ישבו ביציע המבקרים של הפרלמנט שלהם — כזכותו של כל אזרח — ביום שבו דנה הכנסת בחוק יסוד הנוגע לדבר החשוב ביותר בחייהם: מעמד לימוד התורה בארץ הזאת, והחוק לעצירת מעצרי חבריהם ואחיהם. הם באו כי גורלם היה מונח על השולחן. צעיר חילוני שהיה מגיע לדיון המכריע את עתידו — היו משבחים אותו על מעורבות אזרחית. כשבחור ישיבה עושה זאת, חבר כנסת צועק עליו שיסתלק. הרפלקס הזה — ההנחה שנער חרדי במרחב ציבורי הוא מטרד שיש לסלקו — ראוי לתשומת לב, דווקא משום שח"כ דוידסון איננו איש שנאה. הוא מראה כמה עמוק חלחל הרעל, גם אל אנשים הגונים.

ג. "למה שיהיה אכפת להם? לא אכפת להם!" — אבל אכפת לנו

הנה ההאשמה שבלב זעקתו, והיא פשוט, עובדתית, אינה נכונה. לעולם החרדי אכפת — בדרכים שהמצלמות לעולם אינן מצלמות. בכל בית כנסת בבני ברק ובירושלים נאמרים תהילים מדי יום לשלום החיילים; קהילות שלמות קיבלו על עצמן לימוד ותפילה לחיילים בשמותיהם. ארגוני החסד החרדיים — האמבולנסים, קרנות הרפואה, מערכי המזון, צוותי החירום שתיעדנו בהרחבה — משרתים כל משפחה בארץ הזאת, ומשפחות מילואים בכלל זה, בלי לשאול איש לדעותיו. וכשבא שבעה באוקטובר, אלפי חרדים עמדו בתור להתנדב — ובהם, שלא יישכח, יותר מארבעת אלפים שביקשו להתגייס ונדחו על ידי הצבא עצמו, ויוצאי צבא חרדים שהתנדבו למילואים ומעולם לא נקראו.

ח"כ דוידסון הביט בנערים היושבים בשקט ביציע וקרא אדישות בפניהם. הוא יכול היה, תחת זאת, לשאול אותם. הוא היה מגלה שיש בהם שיתפללו בו בלילה על בנו של אלי אורגד שבלבנון — בשמו, אילו נמסר להם. חוסר אכפתיות איננו המחלה שלנו. חוסר אמון כשאכפת לנו — קרוב יותר לאמת.

ד. הכתובת של כעסו שגויה

ועתה לעצם העניין. טרונייתו האמיתית של ח"כ דוידסון — זו שהרעידה את קולו — היא העומס הבלתי נסבל על אנשי המילואים. הוא צודק שהוא בלתי נסבל. הוא טועה בשאלה מי הניח אותו שם.

נטל המילואים יוצר, לאורך עשור, בהחלטותיה של מערכת הביטחון עצמה: תפיסת "צבא קטן וחכם" שקיצצה יחידות לוחמות ושחררה עשרות אלפי אנשי מילואים מן השירות עוד לפני המלחמה. והוא מתוחזק היום בהחלטותיה של אותה מערכת: קצין קרבי מעוטר — בעצמו אח שכול מבית חרדי — העיד בכנסת שהציג בפני הוועדה טבלה מסודרת של אוגדות המילואים והגייסות שנסגרו לפני המלחמה, ושל המספרים האסטרונומיים של חיילים שמעולם לא נקראו. לצה"ל, אמר, לא חסרים חיילים; חסר לו ניהול. הוסיפו את ארבעת אלפים המתנדבים החרדים שנדחו, את אנשי המילואים החרדים שלא זומנו, ואת המיליארדים הזורמים לצבא של רחפנים ובינה מלאכותית שנועד להזדקק לפחות חיילים — והתמונה שלמה.

והנה החלק החשוב ביותר למטרתו של ח"כ דוידסון עצמו: גם אילו התקבל מרשמו מחר בבוקר, הוא לא היה מקל על בנו של חברו אף ביום אחד. חטיבת הראווה החרדית של הצבא עצמו גייסה שבעים טירונים במחזור האחרון — והמעצרים שמפלגתו מובילה הם-הם הדבר שמבריח בהמוניהם גם מועמדים שכבר היו מוכנים, כפי שמודים עתה מגייסי הצבא עצמם. הכפייה איננה ממלאת את השורות; היא מרוקנת את הצינור. אם ח"כ דוידסון רוצה את אנשי המילואים בבית — ואנו מאמינים בלב שלם שהוא רוצה — לזעמו יש כתובת. היא איננה היציע. היא המערכת שהקטינה את הצבא, דוחה את מתנדביו, משאירה עשרות אלפים בלתי מזומנים — ואז מצביעה על בית המדרש.

ה. "זה לא יעשה אתכם פחות דתיים" — ההבטחה שהחודש הזה עצמו הפריך

ועתה למשפט שעליו אנו חבים את התשובה הזהירה ביותר, כי ח"כ דוידסון ברור שמאמין בו: תתגייסו — זה לא יעשה אתכם פחות דתיים.

בכל הכבוד: מנין לו? הוא אדם חילוני הנותן הבטחה רוחנית על מערכת שהוא מכיר מבחוץ. לכן גם לא נענה לו מתוך אמונתנו שלנו. נענה לו מעדותם של החיילים הדתיים שכבר בפנים. בעונה הזו ממש אמר ראש ישיבת ההסדר בעלי — שתלמידיו נלחמים ומדממים בצבא הזה — בפומבי, שאינו מאמין למילה אחת מהבטחות הרמטכ"ל על פקודת השירות המשותף, משום שהצבא ניסח את פקודת ההתחשבות הדתית שלו עצמו ואז בילה עשרים שנה בהימנעות מכוונת מיישומה. עשרים וחמש ישיבות הסדר מחרימות את חיל השריון בשל שילוב הנשים, שהרמטכ"ל נשבע להרחיבו "ללא פשרות". נשות חיילים פרסמו תצלום מלבנון של חיילת הישנה בין בעליהן. ובבתי הכלא של הצבא עצמו נמנעו מעצורים חרדים תפילין — מקרה שצה"ל עצמו אישר והתנצל עליו, ואשר שב וקרה.

זה מה ששוות הבטחות ההתחשבות הדתית של הצבא ליהודים הדתיים שכן התגייסו — לחיילים המסורים ביותר שיש לו. ח"כ דוידסון מבקש מבנינו להמר על נשמותיהם על סמך הבטחה שהצבא מפר, בפומבי, בחודש הזה ממש, כלפי אלה שקיבלו אותה. תשובת גדולינו איננה עקשנות. היא הראיות.

ו. האלונקה שאנחנו נושאים

ח"כ דוידסון אומר: היו חלק מנשיאת האלונקה. ואנו עונים: אנחנו נושאים אחת — העתיקה מכולן. התורה הנלמדת ברציפות זה שלושת אלפים שנה היא, באמונתנו שאינה ניתנת לערעור, המגן האמיתי של העם הזה — "תורה מגנא ומצלא" — והנערים שעליהם צעק הם נושאיה, מן הבוקר עד הלילה. הוא רשאי שלא לשתף באמונה הזו. אבל אז שיאמר "איני מאמין במה שהם נושאים" — לא "הם אינם נושאים דבר". אלו טענות שונות, ורק הראשונה ישרה. (ואשר להערתו כי ללמוד מבוקר עד לילה "זה לא כזה נורא" — אנו מזמינים את ח"כ דוידסון בחום להצטרף לסדר של ליל שישי במיר או בפוניבז' ולבחון את ההשערה. הוא יתקבל בכבוד. ייתכן שיצא בדעה אחרת.)

ז. מילה על משבר האמון

ח"כ דוידסון מקונן על משבר האמון בין הציבורים, והוא צודק שהוא חמור. אבל ראוי שיהרהר, ברגע שקט, מי שופך עליו דלק. הוא מכהן במפלגה שמייסדה בנה את המותג שלה על העימות הזה; שחוק הסנקציות הפליליות שלה מ-2014 הפך לראשונה בני תורה לאסירים בכוח והוציא חצי מיליון יהודים לרחובות; שסדר העדיפויות המוצהר שלה לבחירות הקרובות — במילות חבריו שלו — פותח ב"מאבק בחוק ההשתמטות"; ואשר אחד מחבריה עמד מחוץ לכלא הצבאי בית ליד וכינה יהודים האומרים תהילים "פרזיטים". משבר האמון לא נפל מן השמים. הוא נבנה, לבנה אחר לבנה, וביתו הפוליטי של ח"כ דוידסון הניח רבות מן הלבנים. כאבו על התוצאה אמיתי. שיהיה כזה גם חשבון הנפש.

ח. תשובתנו, ממעמקי הלב

אז הנה, ח"כ דוידסון, התשובה שאנו חייבים לך — ניתנת כפי שנתת את דבריך, ממעמקי הלב.

כאבך אמיתי, ואיננו מבטלים אותו. משפחות המילואים הן אחינו ואחיותינו; תשישותן מייסרת אותנו; אנו מתפללים על בניהן, ועל בנו של חברך שבלבנון, ובכל לבנו. אבל כיוונת את כאבך אל היעד הלא נכון. הנערים באותו יציע לא הקטינו את הצבא, לא סגרו את אוגדות המילואים, לא דחו ארבעת אלפים מתנדבים, ולא כתבו את התפיסה שהותירה את בן חברך נושא סבב אחר סבב. והדבר האחד שביקשת מהם — למסור את חיי התורה שהם כל ישותם, על סמך הבטחתך שהצבא יותיר את יהדותם שלמה — הוא הבטחה שהצבא עצמו בילה את החודש הזה ממש בהפרכתה בפני חייליו הדתיים שלו.

לא נחדל לדאוג לילדיכם. אנו מבקשים רק שתחדלו לדרוש את ילדינו. כוון את אשך אל המערכת שייצרה את המחסור הזה ומבזבזת את כוח האדם המתנדב שלה — שם, יש לנו יסוד לחשוד, אתה ואנחנו עשויים אפילו לעמוד באותו צד. ובוא לבקר בבית מדרש, ח"כ דוידסון. לא ביציע — בדבר האמיתי, באחת-עשרה בלילה. בוא וראה מהו הדבר שהנערים הללו נושאים, ומדוע לא יניחוהו. צעקת שלא נזלזל בדבריך. לא זלזלנו. אל תזלזל בדברינו.

יהי רצון שהקדוש ברוך הוא ישמור על כל חיילי ישראל וישיבם בשלום אל משפחותיהם, ינחם את היגעים והאבלים, יגן על כל בן תורה על משמרתו, וירפא את לבו הקרוע של עמו עד שנעמוד יחד, עם אחד, לפניו — במהרה בימינו, אמן.

מקורות

הסרטון והאיש

• הסרטון של ח"כ סימון דוידסון ("יש עתיד") פונה אל בחורי הישיבות ביציע הכנסת במהלך הדיון בחוק יסוד: לימוד תורה, כפי שהופץ ברשת "הפרגוד" ודווח ב"כיכר השבת", ובכלל זה דבריו בהמשך: "אני מצטער שצעקתי עליכם... תתגייסו לצבא. זה לא יעשה אתכם פחות דתיים"; קורות חייו (יליד וילנה, 1970; שחיין ויו"ר איגוד השחייה; נכנס לכנסת מטעם "יש עתיד" ב-2021).
• רקורד "יש עתיד": סדר העדיפויות המוצהר של המפלגה — "מאבק בחוק ההשתמטות" כסעיף ראשון (ריאיון JNS, מאי 2026); חוק הסנקציות הפליליות מ-2014 ועצרת הענק שעורר; דברי ח"כ אלעזר שטרן על חרדים האומרים תהילים בבית ליד — "פרזיטים" (טיימס אוף ישראל, אוגוסט 2025).

עובדות התשובה

• עדות רס"ן (מיל') דובי יודקין בוועדת החוץ והביטחון — אוגדות המילואים והגייסות שנסגרו לפני המלחמה, "המספרים האסטרונומיים" של חיילים שלא נקראו, ו"לצה"ל לא חסרים חיילים, חסר לו ניהול"; ארבעת אלפים+ החרדים שנדחו לאחר שבעה באוקטובר ואנשי המילואים החרדים שלא זומנו; קריסת הגיוס לחטיבת החשמונאים (כשבעים טירונים במחזור מאי) על רקע המעצרים.
• ראיות החודש על חיי הדת בצבא: הרב אוהד תירוש על פקודת השירות המשותף ("אינני מאמין למילה אחת"); חרם ישיבות ההסדר על חיל השריון; תצלום הלינה המעורבת מלבנון; מניעות התפילין המאושרות ממעצורים חרדים בכלא הצבאי; סוטה כא ע"א — "תורה מגנא ומצלא".